רש"י על שבת קמ״ז ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קמ״ז ע״ב:ט׳ רש"י על שבת קמ״ז ע״ב:י״א »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

471 אודות שהתענוגים הם תאות הגוף, כן כתב למעלה פ"ד מט"ו שטז., וז"ל: "בגמרא בפרק חבית שבת קמז:, אמר רבי חלבו, מיא דיומסיתא "שם נהר שמימיו מלוחים" רש"י שם, וחמרא דפרוגיתא "שם מדינה שיינה משובח" רש"י שם קפחו עשרת שבטים מישראל "שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך, ולא היו עוסקים בתורה, ויצאו לתרבות רעה" רש"י שם... כי עשרת השבטים כאשר היו רודפים אחר התאות ביותר, דבר זה נקרא 'מקפח' אותם מישראל. כי ישראל אין ראוי להם שיהיו נוטים אל התאוות היתירות, כי זהו ענין מעלות ישראל, שהם קדושים ופרושים והם נבדלים. ולכך אמר 'מיא דיומסית וחמרא דפרוגיתא', שהם שני דברים, המים והיין. כי אלו ב' דברים, המים הם לרחיצת הגוף ולתענוג שלו, והיין הוא אל הנפש, כי היין משמח לבב אנוש עפ"י תהלים קד, טו. עד שבאלו שני דברים יש לאדם נטיה אל התאוות בגוף ובנפש. ודבר זה קפח עשרת השבטים מישראל, כי אין ראוי לישראל דבר זה, שהם פרושים ונבדלים מן התאות". ובח"א לשבת שם א, עח: ביאר יותר, וז"ל: "קפחו עשרת השבטים. פירוש, כי החמרי הוא מתנגד אל דבר הנבדל. וכאשר האדם נמשך אחר התאוה החמרית, מתרחק מן מדריגה הנבדלת. וזה שאמר 'חמרא דפרוגיתא ומיא דיומסת קפחו עשרת השבטים מישראל', שהיו נוטים אחר התאוה הגשמית... להמשיך הגוף אחר עדונין והנפש אחר עדונין... ומפני זה אלו שני דברים קפחו עשרת שבטים מן ישראל, והבן זה" הובא למעלה פ"ד הערה 1387, וראה להלן הערה 745.

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

12 כפי שכתב בהקדמה לאור חדש מט.: "כי הגוף והשכל שני הפכים; שאם האחד קם, השני נופל. וכל אשר הוא נוטה אחר השכל, הוא נגד הנאת גופו". ובדר"ח פ"ד מט"ו שטז. כתב: "בגמרא בפרק חבית שבת קמז:, אמר רבי חלבו, מיא דיומסיתא "שם נהר שמימיו מלוחים" רש"י שם, וחמרא דפרוגיתא "שם מדינה שיינה משובח" רש"י שם קפחו עשרת שבטים מישראל "שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך, ולא היו עוסקים בתורה, ויצאו לתרבות רעה" רש"י שם... כי עשרת השבטים כאשר היו רודפים אחר התאות ביותר, דבר זה נקרא 'מקפח' אותם מישראל. כי ישראל אין ראוי להם שיהיו נוטים אל התאוות היתירות, כי זהו ענין מעלות ישראל, שהם קדושים ופרושים והם נבדלים. ולכך אמר 'מיא דיומסית וחמרא דפרוגיתא', שהם שני דברים, המים והיין. כי אלו ב' דברים, המים הם לרחיצת הגוף ולתענוג שלו, והיין הוא אל הנפש, כי היין משמח לבב אנוש עפ"י תהלים קד, טו. עד שבאלו שני דברים יש לאדם נטיה אל התאוות בגוף ובנפש. ודבר זה קפח עשרת השבטים מישראל, כי אין ראוי לישראל דבר זה, שהם פרושים ונבדלים מן התאות. ולכך אמר שבת קמז: כי רבי אלעזר בן ערך אקלע להתם. ועם חכמתו, אעקר תלמודיה כאשר היה נוטה אל התאות האלו. ודבר זה מסלק התורה השכלית, שהוא הפך התאות. וזהו שאמר שם 'היינו דתנן הוי גולה למקום תורה', שהאדם אל ידור אלא במקום תורה אבות פ"ו מ"ט, ולא במקום שאין תורה. כי נמשכים שם אחר הדברים של עניני העולם הזה, ובזה תסתלק ממנו התורה, כמו שנעשה לרבי אלעזר בן ערך, בשביל שהיה דר במקום אשר שם התאוות, והיה נמשך אחריהם". ובדר"ח פ"ו מ"ז אמרו שהקנין העשרים ושלשה של תורה הוא "במיעוט תענוג", וכתב שם לבאר קעח.: "דבר זה, כי הרודף אחר התענוגים הגופנים הרי הוא בעל גוף ובעל חומר, ואין ראוי שיקנה החכמה, שהוא הפך הגוף... תענוג יותר מדאי אל יעשה, משום שהוא נוטה בזה אל תאוות הגופניות, וזה הפך התורה". ובירושלמי יומא פ"ח ה"א אמרו "בששימש מטתו מבעוד יום, ושכח ולא טבל. והא תני מעשה ברבי יוסי בר חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביוה"כ, אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח בתמיה". הרי ש"הגוף הקדוש" אינו בר שכחה. ובגליוני הש"ס לגר"י ענגיל ירושלמי כרך ד אות לא כתב על כך: "פירוש, דקדושה היא חכמה זוה"ק ח"ב מג:, ושכחה הוא באחורים דחכמה התנגדות החכמה... ולכן אי אפשר לגוף קדוש שיהא שוכח". וראה להלן הערה 146.

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

316 לשון התנחומא נח אות ג "לא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה... שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה, ויש מבלה ומנבל עצמו עליה". ובנתיב התורה ר"פ ג קכד. כתב: "מפני שצריך אל האדם הכנה לקבל השכל, לכך ראוי שיהיה אל האדם המדות אשר להם יחוס אל השכל... ואם כך הוא, יותר צריך אל האדם הכנה הזאת שלא יהיה בעל תאוה גופנית, כי בדבר זה נוטה לגמרי אל הגשמי, ואיך יהיה בו נמצא השכל שהוא הפך הגשמי". ובהמשך שם קל. כתב: "והתבאר כי צריך שיהיה אל האדם הכנה לקבל התורה, ואם לא כן אי אפשר לקבל התורה השכלית, רק צריך שיהיה גובר על גופו הגשמי, אשר הוא סיבת הרחקה מן השכל הנבדל, ואז יש לתורתו קיום, שעומד בו השכל האלקי, הוא התורה" ראה להלן הערה 1077. וכל הפרק ההוא הוקדש לבאר יסוד זה. ובדר"ח פ"ג מ"י רלז: כתב: "שינה של שחרית, ויין של צהרים, ושיחת ילדים, וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ, הכל הם דברי טיול, שמסיר ממנו התורה, עד שאינו פונה אליה, רק אל דברי תוהו שאין בהם ממש. ומפני כך מוציאין את האדם מן העולם, כמשפט מי שמסיר ממנו דברי תורה. כי כל אלו דברים הם רדיפה אחר הדברים הגופיים, והם הסרה מן התורה". ושם פ"ד מט"ו שטז. כתב: "בגמרא בפרק חבית שבת קמז:, אמר רבי חלבו, מיא דיומסיתא "שם נהר שמימיו מלוחים" רש"י שם, וחמרא דפרוגיתא "שם מדינה שיינה משובח" רש"י שם קפחו עשרת שבטים מישראל "שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך, ולא היו עוסקים בתורה, ויצאו לתרבות רעה" רש"י שם... כי עשרת השבטים כאשר היו רודפים אחר התאוות ביותר, דבר זה נקרא 'מקפח' אותם מישראל. כי ישראל אין ראוי להם שיהיו נוטים אל התאוות היתירות, כי זהו ענין מעלות ישראל, שהם קדושים ופרושים והם נבדלים. ולכך אמר 'מיא דיומסית וחמרא דפרוגיתא', שהם שני דברים, המים והיין. כי אלו ב' דברים, המים הם לרחיצת הגוף ולתענוג שלו, והיין הוא אל הנפש, כי היין משמח לבב אנוש עפ"י תהלים קד, טו. עד שבאלו שני דברים יש לאדם נטיה אל התאוות בגוף ובנפש. ודבר זה קפח עשרת השבטים מישראל, כי אין ראוי לישראל דבר זה, שהם פרושים ונבדלים מן התאות. ולכך אמר שבת קמז: כי רבי אלעזר בן ערך אקלע להתם. ועם חכמתו, אעקר תלמודיה כאשר היה נוטה אל התאות האלו. ודבר זה מסלק התורה השכלית, שהוא הפך התאות. וזהו שאמר שם 'היינו דתנן הוי גולה למקום תורה', שהאדם אל ידור אלא במקום תורה אבות פ"ו מ"ט, ולא במקום שאין תורה. כי נמשכים שם אחר הדברים של עניני העולם הזה, ובזה תסתלק ממנו התורה, כמו שנעשה לרבי אלעזר בן ערך, בשביל שהיה דר במקום אשר שם התאוות, והיה נמשך אחריהם". ובדר"ח פ"ו מ"ז אמרו שהקנין העשרים ושלשה של תורה הוא "במיעוט תענוג", וכתב שם לבאר קעח.: "דבר זה, כי הרודף אחר התענוגים הגופנים הרי הוא בעל גוף ובעל חומר, ואין ראוי שיקנה החכמה, שהוא הפך הגוף... תענוג יותר מדאי אל יעשה, משום שהוא נוטה בזה אל תאוות הגופניות, וזה הפך התורה". ובירושלמי יומא פ"ח ה"א אמרו "בששימש מטתו מבעוד יום, ושכח ולא טבל. והא תני מעשה ברבי יוסי בר חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביוה"כ, אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח בתמיה". הרי ש"הגוף הקדוש" אינו בר שכחה. ובגליוני הש"ס לגר"י ענגיל ירושלמי כרך ד אות לא כתב על כך: "פירוש, דקדושה היא חכמה זוה"ק ח"ב מג:, ושכחה הוא באחורים דחכמה התנגדות החכמה... ולכן אי אפשר לגוף קדוש שיהא שוכח". וראה להלן הערות 540, 1077, 1217.

2 רלב"ג על מלכים א פתח ↗

ויועץ המלך. ר"ל שלקח עצה על זה בדרך שלא תסור המלוכה ממנו ועשה לו שני עגלי זהב ומשך לב העם ואמר הנה רב לכם הדרך מעלות כולכם בירושלם כי ישיגכם לאות רב ולזאת הסבה גם כן עשה להם שני עגלים כדי שלא יצטרכו כולם ללכת למקו' אחד כי יכבד עליהם ולזאת הסבה גם כן עשה להם כהנים מאי זה שיהיה מהשבטים לפי שקודם בנין בית המקדש אחר חורבן משכן שילה היתה העבוד' מותרת בזרים וכאילו הטעה אותם ואמר שבזה יוכלו לעשות עתה בזולת בית המקדש ובזה יתרצו יותר כדי שלא יהיה כל הכבוד והגדולה בזה לשבט לוי ומן הפלא איך הסכימו ישראל לעצתו לעבור על דברי התורה בזה להקריב קרבנו' בחוץ אחר אסור הבמות ועל ידי זרים ולהאמין בעגלי הזהב שהם האלהים אשר הוציאו ישראל מארץ מצרים, וידמה כי לא עסקו ישראל בתורה אך היו אוכלים ושותים ושמחים כמו שקדם בתחלת מלכות שלמה וזה היה סבת נפלם באלו החטאים עם שכבר ראו בימי שלמה שנעשו תועבות בירושלם מתועבות הגוים אשר נתחתן בהם שלמה ומזה המקום פרצו החטאים האלו בכל ישראל וידמה שאמר להם מה לכם לעלות לירושלם ובה האלהים אשר עובדים הגוים טוב שנעבו' האלהים שעבדו אבותינו שהיה נעשה ע"י אהרן שהיה נביא להיות לישראל תמורת משה ואמרו בו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

183 ובטול השכל. דוגמה לדבר; בדר"ח פ"ד מט"ו שטז. כתב: "בגמרא בפרק חבית שבת קמז:, אמר רבי חלבו, מיא דיומסיתא "שם נהר שמימיו מלוחים" רש"י שם, וחמרא דפרוגיתא "שם מדינה שיינה משובח" רש"י שם קפחו עשרת שבטים מישראל "שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך, ולא היו עוסקים בתורה, ויצאו לתרבות רעה" רש"י שם... כי עשרת השבטים כאשר היו רודפים אחר התאות ביותר, דבר זה נקרא 'מקפח' אותם מישראל. כי ישראל אין ראוי להם שיהיו נוטים אל התאוות היתירות, כי זהו ענין מעלות ישראל, שהם קדושים ופרושים והם נבדלים. ולכך אמר 'מיא דיומסית וחמרא דפרוגיתא', שהם שני דברים, המים והיין. כי אלו ב' דברים, המים הם לרחיצת הגוף ולתענוג שלו, והיין הוא אל הנפש, כי היין משמח לבב אנוש עפ"י תהלים קד, טו. עד שבאלו שני דברים יש לאדם נטיה אל התאוות בגוף ובנפש. ודבר זה קפח עשרת השבטים מישראל, כי אין ראוי לישראל דבר זה, שהם פרושים ונבדלים מן התאות. ולכך אמר שבת קמז: כי רבי אלעזר בן ערך אקלע להתם. ועם חכמתו, אעקר תלמודיה כאשר היה נוטה אל התאות האלו. ודבר זה מסלק התורה השכלית, שהוא הפך התאות. וזהו שאמר שם 'היינו דתנן הוי גולה למקום תורה', שהאדם אל ידור אלא במקום תורה אבות פ"ו מ"ט, ולא במקום שאין תורה. כי נמשכים שם אחר הדברים של עניני העולם הזה, ובזה תסתלק ממנו התורה, כמו שנעשה לרבי אלעזר בן ערך, בשביל שהיה דר במקום אשר שם התאוות, והיה נמשך אחריהם".

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

29 כי כאשר האדם נעשה גשמי, הוא שוכח את תורתו, וכמו שאמרו חכמים פסחים מט. "כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום, סוף... תלמודו משתכח ממנו". ובנתיב התורה פ"ג קנג. כתב על כך: "בעבור שהוא נוטה אל החמרי, בודאי משתכח ממנו התורה". ועוד אמרו חכמים נדרים כב: "כל הכועס... משכח תלמודו", ובח"א שם ב, ד: כתב: "אין לו השכל, רק כי נעשה גשמי, ולכך הוא משכח כל התורה". ובדר"ח פ"ד מט"ו שטז. כתב: "בגמרא בפרק חבית שבת קמז:, אמר רבי חלבו, מיא דיומסיתא "שם נהר שמימיו מלוחים" רש"י שם, וחמרא דפרוגיתא "שם מדינה שיינה משובח" רש"י שם קפחו עשרת שבטים מישראל "שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך, ולא היו עוסקים בתורה, ויצאו לתרבות רעה" רש"י שם... ולכך אמר שבת קמז: כי רבי אלעזר בן ערך אקלע להתם. ועם חכמתו, אעקר תלמודיה כאשר היה נוטה אל התאות האלו. ודבר זה מסלק התורה השכלית, שהוא הפך התאות. וזהו שאמר שם 'היינו דתנן הוי גולה למקום תורה', שהאדם אל ידור אלא במקום תורה אבות פ"ו מ"ט, ולא במקום שאין תורה. כי נמשכים שם אחר הדברים של עניני העולם הזה, ובזה תסתלק ממנו התורה, כמו שנעשה לרבי אלעזר בן ערך, בשביל שהיה דר במקום אשר שם התאוות, והיה נמשך אחריהם" ראה למעלה הערה 16.

10 חמרא דפרוגיתא - שם מדינה שיינה משובח:

11 קפחו עשרת השבטים - שהיו בעלי הנאה ועסוקים בכך ולא היו עוסקים בתורה ויצאו לתרבות רעה:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

« רש"י על שבת קמ״ז ע״ב:ט׳ רש"י על שבת קמ״ז ע״ב:י״א »